פסק-דין בתיק ת"ק 42831-08-10

1.         ביום 11.3.10 נסע בנו של התובע, מר מרדכי מטודי (להלן:"מרדכי") ברכב התובע ורכב, שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") יצא מרחוב פנימי בין מפעלים ולפניו תמרור "תן זכות קדימה" פנה שמאלה ותוך כדי הפניה, פגע בצידו השמאלי של רכב התובע ומעוצמת המכה נהדף רכב התובע לעבר המדרכה שבצידה היה בטונדה וכך נגרם נזק גם לחלק הימני קדמי של רכב התובע.

            לטענת התובע, שילמה לו המבטחת של הנתבע אך ורק עבור חלק מנזק שמאלי ולכן הוא תובע בתביעה זו, את יתרת הנזק מהנזק השמאלי וכן את הנזק בחלקו הימני של הרכב - נזק המגיע לסך של 2,776 ש"ח, הכולל: יתרת תשלום בסך של 1,010 ש"ח עבור נזק בצד שמאל, סך של 1,624 ש"ח עבור נזק במוקד חזית ימין ואת יתרת הסכום עבור שכ"ט שמאי בסך של 142 ש"ח.

2.         הנתבעת אינה מכחישה את נסיבות התאונה וטוענת, שהנתבע אכן פגע ברכב התובע, ברם הפגיעה הייתה בחלקו השמאלי בלבד ורכב התובע לא נהדף לעבר עצם נוסף.

            הנתבעים סבורים, שהתובע הגדיל נזקיו ולנזק שנגרם בצד ימין של הרכב אין קשר עם התאונה בה היה מעורב הנתבע.

3.         לגופו של האירוע, לאחר ששמעתי את מרדכי ואת הנתבע ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו ואשר הוגשו, מאמין אנוכי לגרסתו של מרדכי, שאכן רכב התובע נפגע באותם מקומות המפורטים בחוות הדעת של השמאי וזאת מן הנימוקים הבאים:

            א.         טענת הנתבעים על כי התובע הגדיל את נזקי מכוניתו בחלק הימני - ללא קשר עם התאונה בה קא עסקינן היא טענה חמורה, שיש בה כדי להציג את התובע כמנסה לעשות עושר ולא במשפט ולקבל כספים מהנתבעים שלא כדין.

                        טענה כזאת, יש להוכיח ואין להסתפק בהעלאתה בלבד.

            ב.         א)         שמעתי את מרדכי, אשר הסביר כיצד פגע הנתבע בדלת האחורית של רכב התובע וכתוצאה מכך נהדף רכבו. טענה זו לא נשמעת כה לא הגיונית עד כי יש לפסלה לאלתר.

                                    נציג הנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת") חקר ארוכות של מרדכי, אך בחקירה זו לא נסתרו העובדות המהותיות שהעלה התובע בכתב התביעה ואשר העלה מרדכי בעדותו, על אופן הפגיעה ואופן ההדיפה לימין.

                                    הנתבע תאר בפני כיצד הגיע אל מקום בו היה מצויר על הכביש סימן של משולש והיה בדעתו לנסוע שמאלה. (ראה תמונת הכביש - נ/2).

                        ב)         הנתבע העיד, שבטרם פנה שמאלה הוא בדק שמאלה וימינה, אך גם העיד בהגינותו, שבטרם ביצע ממש את הפניה לא הביט שוב לימין במקום הגעת רכב התובע ובאופן כזה ותוך כדי הפנייה פגע ברכב התובע. (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 11).

                                    בחקירתו, יצא נציג הנתבעת מתוך הנחה, שבעת שהנתבע פגע ברכב התובע, הייתה מהירות נסיעתו של הנתבע נסע בין 0 ל-5 קמ"ש והיות וכך סבר נציג הנתבעת, העמיד שאלות בעניין זה למרדכי על מנת להוכיח לבית המשפט שבמהירות כזאת - לא ניתן להדוף רכב. (ראה בעמ' 2 לפ', ש' 10- 14).

                                    להנחה זו, יש להשיב לנציג הנתבעת בשניים אלה: ראשית, טענה - שאלת הנחה זו- הועלתה פעם ראשונה בחקירתו של נציג הנתבעת וטענה זו לא הועלתה לא בכתב ההגנה. הנתבע מעיד, אמנם, שהיות ורק החל בנסיעה, הייתה מהירות נסיעתו 5 קמ"ש, (עמ' 3 לפ', ש' 20) אך אמירה זו נאמרה לאחר שאלותיו של נציג הנתבעת ויש להטיל ספק באמירה זו, כאשר צורת הפגיעות בשני הרכבים, אינה מתיישבת עם מהירות כזאת ; שנית, אם רצה נציג הנתבעת להוכיח שעל ידי נסיעה במהירות כזאת לא יכול להיגרם נזק עד כדי הדיפת רכב - מופנה נציג הנתבעת לצורת הפגיעה בצדו השמאלי של רכב התובע וכמו כן, נשאלת השאלה, אם באמת נסע הנתבע במהירות 0- 5 קמ"ש כיצד זה נפגע גם רכבו: "שבירת פנס והיה קימוט במכסה המנוע בצד ימין של הרכב"? (עמ' 3 לפ',ש' 15- 16)

                        ג)          עדותו של מרדכי בדבר קיומה של המדרכה או הבטונדה בצד ימין של הכביש, נתמכה גם על ידי הנתבע, שכן גם הוא העיד שהייתה אבן מדרכה בגובה בין 15- 20 ס"מ באורך של 2 מ' (ראה דברי הנתבע בעמ" 3 לפ',ש' 16)ולכן אין להוציא מכלל אפשרות - לאור האמור לעיל- שאכן רכב התובע נהדף לימין ונפגע גם בצד ימין מאותה מדרכה או בטונדה.

                                    גם בהודעה הראשונית, אותה מסר התובע למבטחת שלו ביום 14.3.10 (סמוך לאחר קרות התאונה), נמסרו אותם פרטים שמסר מרדכי בעדותו בבית המשפט, על הפגיעה וההדיפה. (ראה ההודעה שצורפה לכתב התביעה).

                                    באחת התמונות שצרף התובע לכתב התביעה, אף נראים חלקים שבורים של רכב התובע ליד אותה בטונדה הנזכרת על ידי מרדכי. (תמונה אחרונה מאוסף התמונות).

4.         לאור הנימוקים שפורטו לעיל, החלטתי להאמין לגרסתו של מרדכי ועל הנתבעים להשלים לתובע את יתרת סכום הנזק שלא שולם לו - הסכום הנתבע בתביעה זו.

            מתוך נזק שאירע לרכבו של התובע בצידו השמאלי - נזק מוערך על ידי השמאי בסך של 3,561 ש"ח העבירה הנתבעת לתובע סך של 2,551 ש"ח, זאת לאחר שהנתבעת החליטה לקזז סך של 1,010 ש"ח בגין נזקי כנף שלא שייכים.

            אין כל הוכחה מדוע נזקי הכנף לא שייכים, כאשר נזק זה נכלל בנזקים המוערכים על ידי שמאי מטעם התובע.